את
קולנוע
מאת נחום מוכיח

"מן השורה"
סילביה דוראן על "כרמן

אחד הסרטים המצליחים מאוד על מסכינו הוא עיבודו של הבמאי
הספרדי קרלוס סאורה ("קריאת העורב") לאופרה הידועה של
ביזה - כרמן.

סאורה מיקם את העלילה ברחבת ריקודי הפלמנקו הספרדיים
המסורתיים. ואנו ביקשנו לשמוע מן השורה את דעתה של
סילביה דוראן, רקדנית הפלמנקו ותיקה ובעלת סטודיו לריקוד
ספרדי בתל-אביב.

מה שאני אוהבת באנטוניו גאדס (הרקדן הראשי והכוריאוגרף של
הסרט) זה החוש שלו.  כיצד להפוך את המאופק לחזק: אין אצלו
אף פעם משהו שמתפרק.  הוא יודע להעלות את המטח.  גם
עבודתו של סאורה מצויינת.  השום שלצלם ריקוד - זה אחד
הדברים הקשים ביותר.  לפעמים עלולות תנועות ללכת לאיבוד.
הריקוד היה גדול, אבל גם המשחק,  כי רק רקדן מקצועי מסוגל
לשחק תפקיד כזה ולהגיע לרמת משחק כזאת. התרשמתי מאוד
מהריאליזם, מהאמינות ומהטבעיות של המשחקים הקטנים בין
הרקדנים, המשקפים את האווירה האמיתית.

"הסרט עובד מאופרה לפלמנקו; האם אפשרי לעבד לפלמנקו כל דבר,
אפילו שיר של הביטלס"?

"הגיטריסט המצויין פקו דה לוסיה שהוא גאון ונחשב לטוב ביותר בספרד
כיום, הכניס את המוסיקה של האופרה לתוך מסגרת של קצב מסויים של
הפלמנקו - הבולריאס; אפשר לקחת גם שיר של הביטלס או כל יצירה
אחרת ולעבד אותם לפלמנקו."

"אין לך שום בקורת על הסרט?"

"הייתי רוצה לראות יותר ריקוד, אבל זה שיגעון פרטי שלי;זה לא רלוונטי אולי
בהתייחסות לסרט, שאמור לספק את רצון הצופה הממוצע"