להקת הפלמנקו של סילביה דוראן בחזרות על "פיאסטה 2006"

"הארץ"  - גלריה

יום שישי 30 ביוני 2006

הפנים לפני הרגליים

מאת  ציפי שוחט

תצלום : דניאל צ'צ'יק

"רקדן פלמנקו טוב הוא זה שמעבר לטכניקה יש לו יכולת ספיגה", 
כך מגדירה את הז'אנר חלוצת הפלמנקו בארץ, סילביה דוראן,
היוצרת עכשיו עבודה חדשה לפסטיבל "מחולוהט".

"תמצית הפלמנקו היא היכולת הספיגה של התרבות שמאחוריו, ואת
התרבות הזאת אפשר לספוג בלונדון, בישראל, או בכל מקום אחר,
אבל כמובן קל יותר לספוג בספרד".

דוראן עצמה לא נולדה בספרד, אלא ביוהנסבורג שבדרום אפריקה. 
בגיל 12 ראתה הופעה של הרקדן הנודע אנטוניו וידעה שהיא רוצה
להיות רקדנית פלמנקו.  בגיל 17 כבר התקבלה לאותה להקה, ובהמשך
ללהקת המחול הלאומית של ספרד.  מאז הופיעה עם גדולי רקדני
הפלמנקו הספרדים ובאולמות חשובים ברחבי העולם.  בין השאר
רקדה ועשתה כוריאוגרפיה להפקה משותפת ל"כרמן" של האופרה
הישראלית ובית האופרה של מדריד, שעלתה ב-2002.

בישראל הקימה את הסטודיו לפלמנקו בתל-אביב ב-1977 ואת
"להקת הפלמנקו של סילביה דוראן" ב-1984, שדרכם עברו רקדניות
הפלמנקו הידועות בישראל, בהן נטע שיזף, מיכל נתן, כרמל נתן שממשיכות
את המסורת גם כרקדניות וגם בהוראת הפלמנקו.

דוראן עובדת בימים אלה עם תשע רקדניות הלהקה (הרקדן היחיד בחו"ל)
בסטודיו בתל אביב על העבודה "פיאסטה 2006", שתועלה בבכורה במסגרת
"מחולוהט" במרכז סוזן דלל בתל אביב ב-9 בספטמבר.  העבודה כוללת
קטעים מוכרים וחדשים בסגנונות שונים – פלמנקו קלאסי, עתיק, וריקודים
מאזורים שונים של ספרד כמו סאלאמנקה וולנסיה.

דוראן עצמה תופיע בשלושה קטעים, שאחד מהם, ה"סולאה",
נחשב לדבריה ל"אמא של הפלמנקו" וממנו התפתחו כל הזרמים של סגנון הריקוד הזה.

"מאוד מרגש אותי לרקוד את ה"סולאה" , היא אומרת,
"כי זהו ריקוד שיש בו עומק ומשמעות.  אמנם רקדתי את ה"סולאה"
כל השנים, אבל כיום אני מרגישה מחוברת אליו יותר מתמיד, אולי
מכיוון שאני לא צעירה.  הגיל במקרה הזה הוא יתרון, כי אומרים שהפלמנקו הוא
כמו היין – מקבל טעם עם השנים".

לא מפריע שהרגליים נעשות פחות זריזות?

"הטכניקה של הרגליים בפלמנקו היא משהו שצריך להשתמש בו, אבל הוא חלק
ממכלול ולא דבר שעומד בפני עצמו.  בריקוד של האשה, בניגוד לגבר,
לא הרגליים הן הדומיננטיות, אלא הזרועות, החלק העליון של הגוף, הבעת הפנים.
זאת, אף שגם אצל הנשים הרגליים קיבלו בשנים האחרונות תפקיד קצת יותר מרכזי,
בגלל השאיפה לשוויון".